<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער חמישי סעיפים י"ב—י"ג</h1>
<h2>דף כ:</h2>
קטן שהגיע לחנוך מברך לאביו ועבד לרבו ואשה מברכת לבעלה ויצאו ידי חובתן, אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. בד"א שיצאו ידי חובתן בזמן שאכלו ולא שבעו שהם חייבין לברך מדברי סופרים ולפיכך מוציאין אותו קטן או אשה או עבד ידי חובתן, אבל אם ישבע שהוא חייב בברכת המזון מן התורה, אין אשה או עבד או קטן מוציאין אותו, שכל החייב בדבר מן התורה אין מוציאין אותו מידי חובתו אלא החייב מאותו דבר מן התורה כמוהו, לר"ם. יש מן הגדולים שאמר לדעת האומר שכזית מן התורה, מה שאמרו בן מברך לאביו ועבד לרבו, כשהם מקרין אותו והוא עונה אחריהם מה שהם אומרים. ובדרך זו יצא אפי' אכל כדי שבעו שחייב לדברי הכל מן התורה. שנים או שלשה שאכלו ואין אחד מהם יודע לברך ברכת המזון כולה, אלא אחד יודע ברכה ראשונה, ואחד יודע ברכה שניה, ואחד יודע ברכה שלישית, מברך כל אחד ואחד מה שהוא יודע ויוצאין ידי חובתן. וכדרך זו אם היו ארבעה כל אחד מברך ברכה אחת. וכן אם היו חמשה והאחד לבדו יודע ברכת (המזון) [הזימון יאמר ברכת הזימון] לבד, שנברך שאכלנו משלו היא ברכה בפני עצמה.
